סליחה – כמה אפשר ללמוד על עצמינו מהמילה המדהימה הזאת.
(פחות מיועד לאנשים ציניים בעניין 🙂 )
כמה יפה, מדהים ומיוחד הוא המנהג הזה של לבקש סליחה מאדם אחר אם פגעת בו!
העניין הזה של אני רואה אותך לפני שאני רואה את עצמי!
זה לא אני שבמרכז,
אני לא בהכרח צודק,
אני מבין שגם אתה בנאדם עם רגשות, וזה שהן לאו דווקא תואמות את איך שאני רואה את המציאות כרגע, לא אומר שהן לא רלוונטיות, לא חשובות ושאין להן מקום.
להיפך!
ויש בזה גם משהו מאוד אגואיסטי…
כי כשאתה סולח לאדם אחר, אתה בעצם סולח קודם כל לעצמך.
סולח על זה שהרבה פעמים אתה קשה עם עצמך,
סולח על כך שאתה שוכח כמה הנשמה שלך יפה ועמוקה,
סולח לעצמך על כל הפעמים שאתה לא קשוב ללב שלך, והולך עם האמת שלך עד הסוף.
סולח לעצמך על הטעויות,
סולח לעצמך על כל הפעמים שהאגו משתלט עליך, ומסתיר את השכבות של האדם המיוחד של מי שאתה באמת.
סולח לעצמך על כל הפעמים שאתה כועס על עצמך שאתה לא מושלם, ושוכח שאתה שלם כפי שאתה.
ובעיקר סולח לעצמך על כך שאתה שוכח לחבק את הילד הפנימי שבך, המפחד, הכואב, זה שכל כך משווע לחום הזה, ולתזכורת שבסופו של יום הוא רק בנאדם.
אבל ה"אגואיסטיות" הזאת, היא דבר חיובי ביותר. כי השילוב של סליחה לאחר וסליחה לעצמינו יוצרת חמלה.
והיכן שיש חמלה נולדת תקווה,
והיכן שיש תקווה מתקיימת אהבה,
והיכן שמתקיימת אהבה, מתקיימים חיים.
חיים של הכלה, של קבלת האחר, של אכפתיות ושל אחדות.
ואלו החיים שכולנו רוצים לחיות בהם 🙂
אז
סליחה מכל מי שפגעתי בו דרך זו או אחרת (ואין שום סיכוי שזה לא קרה), לא
הייתה לי שום כל כוונה. ניסיתי להיות אני בדרך המהותית ביותר שלי, ולפעמים
זה פגש את המהות שלכם במקום לא מדויק. מכבד כל מקום שלכם, גם אם לפעמים
אנחנו לא מסכימים. כמו כולם גם אני אדם, אפר ועפר, ולא יותר טוב מאף אחד
אחר.
סליחה!
אוהב ומעריך אתכם,
אייל אלטויל 💓