בבלוג שלי אתן לכם טיפים להעברת סיפור וכתיבת הרצאה בצורה העוצמתית ביותר. מדוע בחירת קהל יעד היא דבר כל כך חשוב? למה חשוב לחיות את מה שאנחנו מרצים עליו? מה ההבדל בין לדבר על ללתאר את? אלו רק חלק מהנושאים עליהם אדבר פה 🙂

לפני מספר שבועות פנה אליי בחור צעיר מגיבורי ה-7.10 שניצל מהמסיבה ב'נובה'. קסם של בנאדם שמאוד רצה לשתף את הסיפור שלו עם אחרים, ודאג לספר לי כמה הוא יצא מחוזק מהסיפור, וכמה הוא רוצה לשנות לאנשים את החיים לטובה.

במשך תקופה ארוכה ניסיתי להבין מה גורם לקהל ללכת אחרי אמן מסויים במשך כל כך הרבה זמן, להעריץ אותו, לרצות לשמוע כל מה שיש לו להגיד, ללכת שוב ושוב להופעות שלו במשך שנים. מה זה הדבר הזה, מלבד התכנים המצויינים והחיבור הרגשי?

הרבה מאוד מרצים מבססים את ההרצאה שלהם על סיפור חייהם, על זה הם שמים את הדגש וסביב זה הם בונים את הערך עבור הקהל.

לפני מספר שנים הייתי בהרצאה שחיכיתי לה המון זמן. אני ממש זוכר שאני סופר את הימים לפני בהתרגשות, ורק מצפה ליום הזה. באותה תקופה עברתי משבר בחיי, ואותו מרצה נתן מענה חזק מאוד לצורך שלי. הרגשתי שלשמוע אותו יחזק אותי מאוד ויגרום לי להרגיש טוב יותר. 

החיים שלנו אף פעם לא נעים בקו ישר, יש עליות, ירידות, רגעים פחות טובים, ורגעים יותר טובים. הם חלק מחיינו, ומלווים את הסיפור שלנו פה בעולם הזה.

אחד הדברים שהכי קשה למרצים לעשות, זה לבחור אילו סיפורים להכניס להרצאה. יש להם המון כאלו והם מתקשים לבחור את המתאימים. הרצאה אורכת בסך הכל שעה, וצריך לבחור את הסיפורים הכי מדוייקים ונכונים משלל האופציות, אז איך עושים את זה?

מכירים את הביטוי "אין שני לרושם ראשוני?" פתיח טוב להרצאה עושה את ההבדל בין הרצאה שסוחפת את הקהל מהרגע הראשון וגורמת לו לציפייה אדירה להמשך, לבין כזאת שגורמת לקהל לאבד עניין ופוקוס.

"הרבה אנשים מפחדים שיגנבו להם חומרים, אבל מה שהם לא מבינים זה שאי אפשר לגנוב את מי שהם!"

יש הרבה מאוד שאלות חשובות שדמות הגיבור (אתם) חייבת לשאול את עצמה בזמן הכתיבה, על מנת להפוך את ההרצאה לסופר מעניינת וסוחפת.

מה הייתם מרגישים, אם כשהייתם שומעים סיפור, בכל רגע נתון היו מסבירים לכם את האפקט הפסיכולוגי של הסיפור ושל הדמות, במקום פשוט לתת לכם להנות ממנו כמו שהוא ולהבין לבד את המשמעויות של מה שקורה והסאבטקסטים (התוכן הסמוי שבין השורות)?

בעניין אורך ההרצאה, חשוב לציין, שרצוי שהרצאה תהיה 60 דקות, זה האורך האידיאלי. אומנם הרבה פעמים יבקשו מאיתנו להרצות פחות מ 60 דקות, ונצטרך לדעת לעשות התאמות ולבחור מה להוריד, אך אורך הרצאה בפועל אמור להיות 60 דקות.

אני חווה ממרצים הרבה קושי בלמידת הטקסט של ההרצאה בעל פה. החשש מכמויות הטקסט שעליהם לשנן, הפחד הגדול שלא יזכרו אותו או שישכחו מה להגיד על הבמה הוא עצום.

אחת הדרכים הכי אפקטיביות להפוך טקסט לורסטילי, מלא בגוונים, ושיגרום לקהל לעבור מסע רגשי עוצמתי, הוא להבין שהטקסט הוא אף פעם לא על מה אנחנו אומרים, אלא על איך אנחנו אומרים אותו.

לפני שאנחנו יוצאים לכתוב הרצאה, חשוב שנשאל את עצמנו מספר שאלות מהותיות להצלחת ההרצאה. את השאלות האלו אני שואל את כל מי שמגיע אליי לכתוב הרצאה, וגם את עצמי כאשר אני יושב לכתוב הרצאה.

כל כך הרבה דברים יכולים להוציא אותך משיא האנרגיה - טלפון שמצלצל, תקלה במיקרופון, שכחת לרגע איפה היית בטקסט וכו'. ואיך מתאפסים חזרה? האם צריך להסוות את זה או למנף את הרגע של המבוכה כדי להכניס מחדש אנרגיות גם לקהל?

לפני מספר שנים כשאשתי ואני עברנו טיפולים לא פשוטים בניסיון להביא ילד ראשון לעולם, הלכנו לראות הרצאה במועדון נחשב של מישהי שעברה ניסיונות דומים ובסוף הצליחה והביאה ילד לעולם.

יש לך קושי לכתוב הרצאה? הצעד הראשון והקריטי הוא למצוא את הרעיון המרכזי שלך. במדריך הזה תלמד איך לזקק את המסר העיקרי של ההרצאה שלך בצורה פשוטה ומדויקת, כך שהקהל יבין בדיוק מה אתה רוצה להעביר. ליוויתי מאות מרצים בתהליך הזה, וגיליתי שזו נקודת המפתח להרצאה מוצלחת - בוא ללמוד איך לעשות את זה נכון.

לפני כחצי שנה הייתי בהרצאה, הכל הלך מצויין, והייתה זרימה נהדרת, כל עוד הקהל הקשיב, והעניינים הלכו לפי התוכנית של המרצה. באיזה שהוא שלב אחד האנשים בקהל התחיל לדבר עם מי שלידו בזמן שהמרצה דיבר.

כשהחלמתי מסרטן, הרגשתי שבעקבות החוויות שעברתי, אני מבין הרבה דברים על החיים ועל איך נכון לחיות אותם והיה לי חשוב דרך ההרצאה שלי "הסרטן מת מצחוק" לשתף אחרים בתובנות ולגרום להם לראות את מה שאני ראיתי.

כאשר אנו מספרים סיפור במהלך הרצאה, אנחנו רוצים שדמות הגיבור (אנחנו) תהיה כמה שיותר עמוקה, תחשוף כמה שיותר רבדים באישיותה, ותייצר דרמה על ידי כך שכמה שיותר גורמים ישפיעו עליה ויקשו עליה מלהשיג את מטרתה בקלות. ככל שנקפיד על דברים אלו, כך הסיפור יהיה עוצמתי יותר, הדמות שלנו תהיה מרתקת יותר, והקהל יחוש איתנו הזדהות ולא יחווה אותנו ואת הסיפור כשטחיים.

יש הרבה דברים שיכולים לפגוע בסיכוי של הרצאה להצליח, בשלב הכתיבה ובשלב הביצוע. לרגל פסח, הכנתי לכם את 10 'מכות' מרכזיות שמונעות ממרצים לעוף עם ההרצאה שלהם הכי רחוק שאפשר.

כשהחלמתי מסרטן, הרגשתי שבעקבות החוויות שעברתי, אני מבין הרבה דברים על החיים ועל איך נכון לחיות אותם והיה לי חשוב דרך ההרצאה שלי "הסרטן מת מצחוק" לשתף אחרים בתובנות ולגרום להם לראות את מה שאני ראיתי.

כשהחלמתי מסרטן, הרגשתי שבעקבות החוויות שעברתי, אני מבין הרבה דברים על החיים ועל איך נכון לחיות אותם והיה לי חשוב דרך ההרצאה שלי "הסרטן מת מצחוק" לשתף אחרים בתובנות ולגרום להם לראות את מה שאני ראיתי.

כשהחלמתי מסרטן, הרגשתי שבעקבות החוויות שעברתי, אני מבין הרבה דברים על החיים ועל איך נכון לחיות אותם והיה לי חשוב דרך ההרצאה שלי "הסרטן מת מצחוק" לשתף אחרים בתובנות ולגרום להם לראות את מה שאני ראיתי.

"אין לי סיפור חיים מרתק, למה שמישהו ירצה לבוא לשמוע אותי!?!" זה משפט שאני שומע המון מאנשים שמשתוקקים לצאת עם הרצאה שמבוססת על סיפור החיים שלהם וחוששים לעשות זאת.

"אין לי סיפור חיים מרתק, למה שמישהו ירצה לבוא לשמוע אותי!?!" זה משפט שאני שומע המון מאנשים שמשתוקקים לצאת עם הרצאה שמבוססת על סיפור החיים שלהם וחוששים לעשות זאת.

אל תדחו את העלייה שלכם לבמה עם ההרצאה, עכשיו זה הזמן הנכון! אחד הדברים הכי חשובים שאני מלמד את המשתתפים בסדנה שלי "פשוט לכתוב הרצאה!" זה לקבוע תאריך יעד איתו הם עולים בפעם הראשונה מול קהל. יותר מזה, במפגש הסיום, אני מכריח אותם לקבוע תאריך ולהתחייב עליו בפני כולם.

אתמול סיימתי לקרוא ספר שנקרא "הפסיכולוגיה של הכסף" שנכתב על ידי מורגן האוסל. ספר מרתק שגרם לי להבין כמה הדרכים בהם אנחנו מתנהלים בתחום אחד, משיקים בסופו של דבר גם על תחומים אחרים בחיינו.

אני לא אשכח את הבלאק הראשון שהיה לי! זה היה בתחילת הדרך כשעשיתי סטנד-אפ (לא שכמרצה זה לא קרה לי...)

מכירים את המרצים הסוחפים האלה שהקהל מקשיב להם מרותק, צמא לכל מילה ומילה שיוצאת מפיהם? ובכן, זה לא מקרי, זה גם לא מתת משמיים. הם משתמשים בטכניקת סיפור מסויימת כדי לסחוף את הקהל ולרתק אותו, ותתפלאו לגלות כמה זה ברור וקל.

לפני מספר חודשים הלכתי לשמוע הרצאה מומלצת בנושא תקשורת מקרבת בין בני אדם. המרצה הסביר את החשיבות של האדיבות, ההקשבה לצד השני, קשר העין, החיוך ועל כמה חשוב לתת לאדם שעומד מולך הרגשה שהוא חשוב.

אבל איך אפשר ליהנות על הבמה, ליהנות באמת מבפנים, עם כל הלחץ של לפני, עם כל המתח, המחשבות המטרידות וההתרגשות המטורפת?

מה גרם לאסי בוזגלו בסופו של דבר לעלות על הבמה עם ההרצאה שלו? כשאני עובד עם הלקוחות שלי על ההרצאות שלהם זה לא רק איך לכתוב את הטקסט, אלא זה גם להדריך אותם כיצד להעביר את הטקסט וגם לגרום להם להאמין שהם יכולים לעשות את זה!

כיצד יודעים אילו סיפורים הכי נכון לשלב בהרצאה? מרצים רבים מתקשים לבחור את הסיפורים הנכונים ביותר להרצאה, כאלו שישרתו ויחזקו את המטרה של ההרצאה.

תקווה ואופטימיות גורמים לנו לשאוף להישגים, להתגבר על קשיים, להאמין שיש משמעות וסיבה למעשינו וקיומנו ולהמשיך קדימה אפילו כאשר המצב נראה שחור משחור.

יש קהל יעד מסוים שעבורו ההרצאה שלכם תפורה כמו כפפה ליד, ואותו – אתם - מחפשים!

אחד הדברים הכי חשובים ביצירת הרצאה מרתקת, מעניינת ושנחרטת בזיכרון ובלב,הוא לגרום לקהל לחוות את מה שאתם עוברים כאן ועכשיו,להיות אתכם במסע דקה דקה בכל רגע ורגע.

סיפור אישי הוא מאוד חשוב, בכל מה שקשור להעברת סיפור ומסר עוצמתיים, בניית מתח ועניין, ויצירת הזדהות עם הקהל. אבל הוא לא הדבר העיקרי.

אתחיל מהשורה התחתונה אף אחד לא אוהב להקשיב למרצה נפוח מחשיבות עצמית מוגזמת שבא עם הרצאה כבדה. נכון?