אילו סיפורים וחומרים נכון להכניס להרצאה, וכיצד יודעים איך לבחור מה נכון?

בעניין אורך ההרצאה, חשוב לציין, שרצוי שהרצאה תהיה 60 דקות, זה האורך האידיאלי. אומנם הרבה פעמים יבקשו מאיתנו להרצות פחות מ 60 דקות, ונצטרך לדעת לעשות התאמות ולבחור מה להוריד, אך אורך הרצאה בפועל אמור להיות 60 דקות.

בעניין ההרצאה עצמה, אתחיל בשאלה: האם כאשר אנו יוצאים לדייט ראשון עם מישהי או מישהו אנו חושפים את כל הקלפים שלנו, האם אנחנו מספרים את כל האינפורמציה שצריך לדעת עלינו, או האם אנו משאירים טעם של עוד למפגשים הבאים?

התשובה היא, כמובן שאנחנו לא חושפים הכל. אותו דבר בדיוק בהרצאה. גם אם כביכול ההרצאה היא חד פעמית, האנשים שמגיעים לשמוע אותה הם לא חד פעמיים. אנחנו רוצים להשאיר חותם, ולגרום להם לרצות לשמוע עוד בהמשך. אם מישהו יוצא מההרצאה ואומר לעצמו 'קיבלתי את כל הפתרונות, ושמעתי את כל הסיפורים, הספיק לי!' למה שירצה לבוא שוב בעתיד או להמשיך לעוד תהליכי המשך? חשוב לספק ערך רב, אך לגרום לכך שירצו לקבל עוד.

לגבי כל הסיפורים והאינפורמציה שיש לך להעביר, הרצאה היא לא קורות חיים, אין צורך ואין שום אפשרות לדחוף את כל הסיפורים והרעיונות שיש לנו להרצאה אחת. ניסיון לעשות את זה, יגרום לחוסר העמקה בסיפורים הכי עוצמתיים, לעומס ידע ואינפורמציה, ולתחושת שובע אצל הקהל.

יותר מזה, הקהל לא חייב לשמוע את כל הסיפורים שיש לך, כדי להבין מי את. על ידי בחירת סיפורים נכונים ומדויקים, הוא יבין מהרגע הראשון מי האדם שעומד מולו, יתחבר בצורה חזקה אלייך ולסיפור שלך, ויקבל תמונה שלמה ומלאה של ההרצאה והסיפור.

תסריטאי טוב לא מתאהב בחומרים שלו, והוא אחד כזה שיותר מאשר יודע לכתוב ולבחור אותם, יודע מה צריך וחשוב למחוק. הוא לא פועל מהרגש בזמן בחירת הסיפורים, אלה עובד על פי שיטה שעוזרת לו לנתק את הרגש ולפעול בצורה חדה ומקצועית. לאחר מכן הוא מכניס את הרגש לסיפורים הנבחרים.

אז איך בכל זאת עושים את זה? איך יודעים אילו סיפורים לבחור, אילו סיפורים לשמוט, אלו הכי מדויקים כדי להעביר את המסר, ואלו ישאירו חותם הכי גדול אצל הקהל?

יש מספר דרכים לעשות זאת! אתעמק בשתיים עיקריות.

1. מה שמתכתב עם הפרמיס – לכל הרצאה יש פרמיס, אשר חייבים לפצח ולכתוב אותו עוד לפני שבכלל כותבים מילה אחת בהרצאה. פרמיס הוא זיקוק במשפט אחד של המסר המרכזי של ההרצאה. כאשר יש פרמיס ברור ומדוייק, עלינו לבדוק בכל רגע נתון האם הסיפורים אותם אנו בוחרים מתקשרים איתו באופן מדוייק. אם התשובה היא כן, הסיפור ראוי להכנס להרצאה. אם התשובה היא לא, זהו סיפור שעלינו להשמיט. לצורך העניין, אם אני עושה הרצאה שהפרמיס שלה הוא 'כיצד ניתן לנהל מלחמה ביעילות בזמן משבר וחירום'. אני מספר סיפור על מצב חירום בו הייתי בשטח, ונתקעתי ללא אמצעי תקשורת, בזמן שיורים עליי, ומצאתי דרך לתקשר עם חיילי מבלי אותו האמצעי – ברור שהסיפור הזה מתכתב עם הפרמיס בצורה מאוד מדוייקת. לעומת זאת, אם בהרצאה ארצה להכניס סיפור שקרה לי בתקופה הזאת, על כך שחזרתי הביתה ליום חופש מהמלחמה וישבתי עם חברים שלי לשחק פוקר. כמובן שזה לא מתכתב באופן ישיר עם הפרמיס, ולא אשלב אותו בהרצאה (אלה אם כן הסיפור מוביל למשבר מה שמשפיע באופן ישיר על קו העלילה, ועל מה שקורה אחרי – אבל זה כבר נושא אחר).

2. בחרו סיפורים שיש בהם מסר שגורם לשינוי – נכון יש לכם המון סיפורים שאפשר לספר, ושהם גם מתכתבים עם הפרמיס באופן ישיר, אבל לא לכל סיפור יש מסר חזק, שממנו נולדה תובנה שיכולה לשנות לקהל את החיים, ולגרום לשינוי גם בחייו. הסיפורים המדוייקים ביותר להכניס להרצאה, הם סיפורים בהם למדתם משהו בעקבות מה שעברתם, שגרם לשינוי בחייכם, ויכול לגרום לשינוי גם בחיי הקהל שלכם. למשל אם נחזור לסיפור ניהול המלחמה, אם יש לי סיפור בו אני מספר על כך שחזרתי הביתה מהמלחמה שבור לגמרי, אשתי חיבקה אותי, וישר התחלתי לבכות. הרגשתי הקלה גדולה מאוד שיש לי משפחה חזקה ותומכת, וזה עזר לי לצלוח את המשברים בצורה הרבה יותר טובה, ידעתי שיש לי משהו שמחכה לי בבית וזה עשה את כל ההבדל, בהחלט אכניס אותו להרצאה! זאת תובנה חזקה מאוד שבעצם אומרת לקהל: משפחה זה הדבר הכי חשוב שיש, אם יש לכם לאן לחזור, אם יש מי שתומך, מי שמחבק, תוכלו לצלוח כל משבר. סיפור כזה מעבר לכך שהוא מאוד מרגש, גם מתכתב באופן ישיר עם הפרמיס, וגורם לקהל להבין משהו שיכול לייצר שינוי גם בחייו אם יבין אותו ויפעל על פיו.

לסיכום:
ביחרו את הסיפורים שמתכתבים באופן ישיר עם הפרמיס (המסר המרכזי) של ההרצאה, סיפורים שנולדה מהם תובנה חזקה ששינתה את חייכם ויכולה לשנות את חיי הקהל.