ורד בוסקילה

"רעבה להצלחה" - איך לא לאכול את עצמך לדעת

אני מרצה שנים. שנים שאני עולה לבמה, מול קהלים שונים ומגוונים ומדברת, מספרת, משתפת במסע שלי. סה"כ האמנתי לעצמי, הרגשתי שאני מביאה סיפור לא רע בכלל ומעבירה אותו לגמרי סבבה. אבל כשהיו שואלים אותי ככה בשיחת אגב, על מה ההרצאה שלי, מה הסיפור שלי, הייתי נתקעת… איך מסכמים חיים שלמים במשפט, איזה סיפור להביא עכשיו? איך מסבירים הרצאה שלמה של חוויות, רגש, ערכים, קושי, תסכול, אינטימיות, פגיעות, ברגע.

וזה, בדיוק זה, מה שאייל עושה בצורה כה יפה ורגישה.
מתמצת, מחדד, מדייק, עושה סדר. עם סבלנות אין קץ ,מקצוענות בלתי מתפשרת והומור שהייתם צריכים להיות שם כדי להבין.

מבחינתי, אייל היה הדבר הנכון במקום הנכון. והיום, כששואלים אותי על מה הרצאה שלי, זו תשובה יותר קלה ממוקדת וברורה. זה היה לי שווה המון. התהליך, התוצר, הבנאדם.

 

תקציר ההרצאה

ורד בוסקילה התחילה את דרכה בשייט במועדון קטן בבת ים, כחלק מחוג של 60 ילדים. מהרגע הראשון במים היא הבינה שזה הייעוד שלה. כילדה שתמיד ידעה מה הכי מדויק עבורה, ועשתה הכל כדי להשיג זאת, היא סומנה במהרה כפוטנציאל גדול להצלחה. היא הועברה למועדון השייט בתל אביב והפכה את התחביב למקצוע.

לאחר שבגיל 15.5 זכתה בהישג שיא של אלופת עולם לבוגרות! הפוטנציאל מומש והילדה הקטנה מבת ים סומנה ככזאת שתגיע להישגים באולימפיאדה, פסגת הקריירה וחלומו של כל ספורטאי. עם ההצלחה הגיעו הדרישות הגבוהות. כאשר כל התקשורת מקרקרת מסביבה, האיגוד דורש הישגים, והמאמן האישי שגידל אותה לוחץ בכל דרך אפשרית להגיע לתוצאות, הגבולות התחילו להיטשטש.
הגבול הדק בין לדחוף ולהשפיל, אהבה לשנאה, לרומם ולרמוס, בין ההישגי לתחרותי חדרו את השריון שעד עכשיו הביא לה הישגים והצלחה וגרמו לכך שאט אט התחילה ורד להרגיש כלואה בגוף של עצמה ולאבד את הזהות והעצמאות שהובילו אותה עד כה.

תוך כדי עליה מסיבית במשקל, השפלות בלתי פוסקות, פגישות עם פסיכיאטרים, ותחת לחץ אדיר, חיפשה ורד את הזהות שתאפשר לה את הדרך חזרה אל הילדה הבת ימית הקטנה שידעה בדיוק מה נכון עבורה.

ורד השתתפה בשלושה משחקים אולימפיים, היא מדליסטית באליפויות אירופה ואליפויות עולם ועמדה כמעט על כל פודיום אפשרי כספורטאית אולימפית, אבל סיפורה של ורד הוא המסע של כולנו במציאות היום יומית התובענית שגורם לנו לאבד את עצמנו לדעת.