על חשיבות הניגודיות בהרצאה.

סטוריטלינג מעולה, הוא כזה שלוקח אותך בניגודיות מקצה אחד לקצה השני בשתי רמות מרכזיות של ההרצאה:

– ברמת המהלך הכללי של ההרצאה.
– ברמת המהלך של כל סיפור וסיפור בהרצאה.

לפני שארחיב ואפרט על כל אחד מהם, בואו נבין מהי ניגודיות ונתעמק בחשיבות שלה.

תחשבו רגע על עצמכם בחיי היום יום, על האדם שאתם, על האישיות המורכבת שלכם,

האם אתם יכולים להגדיר את עצמכם באופן מוחלט כאנשים אוהבים?

האם אתם יכולים להגדיר את עצמכם באופן מוחלט כאנשים שמחים?

האם אתם יכולים להגדיר עצמכם באופן מוחלט כאנשים רגועים?

כמובן שלא!
ואם יש מישהו שכן, ממש אשמח לקבל אצלו שיעורים פרטיים 🙂

היופי שלכם כבני האדם, המעניין שבכם, הוא המורכבות, המעברים שלכם בין מצב למצב.

אנחנו אוהבים, אבל לפעמים גם יכולים לשנוא.

אנחנו רגועים, אבל אנחנו גם לעיתים מאבדים עשתונות.

אנחנו שמחים במצבים מסויימים, אך ישנם רגעים ותקופות שבליבנו שורר עצב.

וישנם כמובן עוד שלל ניגודים שיוצרים את האישיות המרתקת והמיוחדת שלנו כבני אדם.

כמו בחיים כך גם בהרצאה! ככל שהדמות שלכם תחווה יותר ניגודיות, כך היא תהיה יותר מעניינת, רבגונית, הסיפור יהיה חזק יותר, והקהל יחוש הזדהות רבה, וירגיש שמולו עומד אדם בשר ודם כמוהו.

אז איך לעשות זאת הלכה למעשה? איך לייצר ניגודיות בדרך שתעצים את ההרצאה שלכם? כדי להבין את זה, בואו ננתח את שתי הרמות עליהן דיברתי בהתחלה:

רמה 1 –
ניגודיות ברמת המהלך הכללי של ההרצאה.

דמות גיבור מוגדרת ככזאת שהתחילה בנקודה נמוכה וסיימה בנקודה הרבה יותר גבוהה (ניגודיות), עצם המהלך הזה שם אותה בפוזיציה של גיבור.

לדוגמה:

– מישהו שהתחיל כחולה סרטן וסיים בריא.

– מישהי שהייתה נערה בסיכון והיום היא מנכ"לית מצליחה.

– מישהי שהתמודדה עם הפרעות אכילה קשות, והיום היא מומחית לתזונה בריאה ונכונה.

כשאתם כותבים את הסיפור שלכם, אתם חייבים קודם כל לחשוב 'מה הניגודיות בסיפור שלי?' 'היכן הדמות שלי החלה את המסע שלה והיכן היא מסיימת אותו?' אם הדמות שלכם לא עברה מהלך שייצר ניגודיות במצב שלה, ההשפעה של הסיפור על הקהל תהיה חלשה. סטוריטלינג מעולה מייצר ניגודיות גדולה בסיפור של הדמות!

רמה 2 –
ניגודיות ברמת המהלך של כל סיפור וסיפור בהרצאה.

הבנתם את הניגודיות בסיפור שלכם? מעולה! אבל זה לא מספיק… זה כמו שיש לכם תוכנית לבניית בית, אבל אין לכם את כל החומרים כדי לבנות אותו…
כדי שהסיפור שלכם יהיה שלם, מרתק וסוחף לכל אורכו, אתם חייבים שתהיה ניגודיות גם בכל סיפור וסיפור בהרצאה שלכם. סיפור ללא ניגודיות הוא פחות מעניין, מקדם אותנו בצורה פחות סוחפת ברמת העלילה, לא מייצר דרמה, ואפשר לומר בגדול שהוא פחות רלוונטי לסיפור.

הנה דוגמא לסיפור שלי עם ניגודיות, מהתקופה בה התמודדתי עם מחלת הסרטן:

"אחרי כמה טיפולים כימותרפיים קשים, כשאני כבר אחרי 4 חודשים בתוך המחלה, עברתי ניתוח גדול והיו לי הרבה מאוד תופעות לוואי של הקאות וכאבים, מצב הרוח שלי היה ירוד והייתי מאוד פסימי. הרגשתי שאין לי שום אמונה בטיפולים, בהחלמה שלי, ובאיזה שהוא אופן אפשר לומר, בחיים בכלל.
הכל התנקז לבוקר אחד שממש הייתי על סף ייאוש ורק בכיתי מהבוקר. באותו יום אחר הצהריים הגיעה לבקר אותי בת דוד שלי בת ה 9 (שגרה אז באוסטרליה וביקשה לבוא לארץ במיוחד כדי לפגוש אותי). ברגע שהיא נכנסה, היא נתנה לי טבעת מפלסטיק ששווה אולי חצי שקל, הסתכלה לי בעיניים ואמרה "אתה תהיה עם הטבעת הזאת כל יום, זה יציל אותך מהסרטן". ילדה בת 9!. באותו הרגע התמלאתי אנרגיות, פתאום דרך התמימות והבטחון שלה חזרה לי האמונה בחיים, בטיפולים ובהחלמה שלי. הבנתי שזה רק משבר וזה יעבור, ושאם היא רואה את ההחלמה, אין סיבה שגם אני לא אראה. היא נשארה איתי עוד שעה בזמן שאני לא עוזב את הטבעת לרגע, וזה נטע בי תקווה והמון אופטימיות. גם כשהיא הלכה עדיין האמונה נשארה, כי הייתה לי את הטבעת שתזכיר לי כל רגע להאמין.

בסיפור הזה הניגודיות מאוד ברורה:

– מאדם פסימי הפכתי לאופטימי.
– מאדם שוויתר על החיים לאדם עם אמונה בחיים.
– מאדם מדוכא לאדם עם שמחה.
– מאדם מיואש לאדם עם תקווה.

זה מייצר סיפור טוב ומעניין!
אם לצורך העניין, הייתי מדוכא, היא הייתה נותנת לי את הטבעת, זה לא היה משפיע עליי בשום אופן, והייתי זורק אותה כשהיא הולכת ואומר "מה זה השטויות האלו! טבעת שתציל לי את החיים… נו באמת, את מי בכלל מעניינים החיים האלו", אז הדמות שלי לא חוותה שום ניגודיות, היא התחילה מדוכאת, מיואשת ופסימית וסיימה עוד יותר מדוכאת, מיואשת ופסימית. זה סטוריטלינג לא טוב!

ועוד דבר סופר חשוב:
כשאתם מייצרים ניגודיות, אתם חייבים גם לתאר אותה.
כלומר, אם אתם מספרים סיפור על איך הפכתם להיות אנשים שמחים, אני חייב לראות קודם שהייתם עצובים! ואיך זה בא לידי ביטוי באמצעות סיפור.
אי אפשר להגיד משפט כמו "הייתי ממש עצוב" ואז להתחיל לתאר איך נכנסה השמחה לחייך. חייבים להבין ממה הגיע העצב, איך הוא בא לידי ביטוי וכו'.
או במילים אחרות, אי אפשר לתקן משהו אם לא שברתם אותו לפני.
ככה מביאים לידי ביטוי את הניגודיות בצורה הטובה ביותר.

אז לסיכום, חפשו מה הניגודיות של הדמות שלכם ברמת ההרצאה, ומה הניגודיות ברמת כל סיפור וסיפור. זה ייצר לכם הרצאה סוחפת ודמות עמוקה ומרתקת שמתפתחת כל הזמן.