אתם לא יכולים לרפא אחרים עד שלא ריפאתם את עצמכם

לפני מספר שבועות פנה אליי בחור צעיר מגיבורי ה-7.10 שניצל מהמסיבה ב'נובה'. קסם של בנאדם שמאוד רצה לשתף את הסיפור שלו עם אחרים, ודאג לספר לי כמה הוא יצא מחוזק מהסיפור, וכמה הוא רוצה לשנות לאנשים את החיים לטובה.

ליבי יוצא אל כל מי שעבר טראומה ב-7.10, ואני רוצה לעזור להם להוציא את הסיפורים שלהם החוצה ויחד עם זה יש לי אחריות מקצועית להבין במאה אחוז שאותו אדם אכן מוכן לעלות לבמה ושהסיפור שלו ייתן ערך אמיתי לקהל ולעולם.

התחלתי לשאול אותו כל מיני שאלות מנחות, כמו:

"באיזה מקום אתה נמצא היום מבחינה רגשית אחרי מה שעברת?"

"אילו כלים לקחת ממה שעברת, כלים שמשרתים אותך ביום יום ומייצרים עבורך מציאות טובה יותר?"

"איזה אדם אתה מרגיש שהיית לפני האירוע, ואיזה אדם אתה היום?"

ועוד שאלות שדרכן ניסיתי להבין דבר אחד מאוד פשוט – האם הוא עדיין "חי" את החוויה שהוא עבר, או שהוא נמצא כבר במקום אחר.
מקום מחוזק יותר ויכול להסתכל ממעוף הציפור על מה שהוא עבר ולספק דרכים מחזקות עבור אחרים.

לצערי ככל שהעמקתי בשאלות, כך קיבלתי פחות ופחות תשובות ברורות, והיה לי די ברור שהוא לא נמצא במקום שנכון עבורו לכתוב הרצאה כעת.

בעיקר מה ששמעתי זה את הסיפור על חדירת המחבלים, על הבריחה, על הזוועות שמסביב, ועל כך שהוא מודה על זה שקיבל את החיים במתנה (טבעי והגיוני).
הוא תיאר בעיקר רגשות עזים שמציפים אותו. לתחושתי הוא עדיין נמצא רגשית בתוך האירוע.

אני מאמין שאף אחד לא יכול לרפא אחרים כל עוד הוא לא ריפא את עצמו.
אי אפשר לכתוב הרצאה ממקום שבו האדם מוצף רגשית, כי זה יגרום גם לקהל להיות מוצף.

כתיבת הרצאה צריכה לבוא ממקום חזק. לאחר שעברת מסע עוצמתי של ריפוי עם עצמך, עיבדת את הרגשות והפכת אותם לתובנות עבור הקהל.

האם זה אומר שאי אפשר או שלא צריך להיות רגשיים בהרצאה, או לגעת בנקודות כואבות? ברור שכן! אבל יש הבדל עצום בין לעשות זאת ממקום שלם, אחרי שעברת תהליך וזיקקת את רגשותיך, לבין לעשות את זה ממקום פגיע שעדיין חווה את האירוע.

***

כשאתם יוצאים לכתוב הרצאה, חשוב מאוד שתיישמו מספר דברים:

1. תהיו כנים עם עצמכם, ותבדקו האם אתם עדיין 'חיים' את האירוע, או שהתגברתם עליו ואתם נמצאים במקום מחוזק יותר.

2. תבחנו מבחינה אישית, היכן הייתם בזמן האירוע, והיכן אתם היום. האם עברתם תהליך עמוק ברמת ההתפתחות האישית?

3. תוודאו שיש לכם כלים אמיתיים וערך עבור הקהל מהחוויה שאתם עברתם. כלים שיישמתם על עצמכם! ושהביאו אתכם למקום טוב יותר בחיים בו אתם יכולים ללמד אחרים.

אם התשובה לאלו היא לא, תנו עוד זמן לעצמכם לעבד את החוויה ולצמוח ממנה ורק אז תתחילו לכתוב ועלו לבמה. זה המקום הכי מדוייק ונכון לייצר ממנו הרצאה, עבורכם ועבור הקהל.

כמובן שתוך כדי יהיו שינויים, ואתם תתפתחו עם ההרצאה, אבל הבסיס חייב להיות ממקום שריפאתם את עצמכם!