שיר – תמימות

שיר – תמימות

שיר – תמימות 150 150 אייל אלטויל

מתגעגע לימים שדבר לא ידעתי
לזמנים שבהם מהלב חשבתי
שפשוט התנהלתי ופרקתי כל עול
כמו ילד קטן בארגז של חול
מתגעגע לימים שהכול היה חדש
שמכל מראה עיניים הייתי נרגש
שאוזניי חיבקו כל מילה שקלטו
ובאמונה שלמה אותם ליקטו
מתגעגע לימים של אמון מלא
בלי ששום ספק בראשי עולה
את נפשי חשופה לראווה הצגתי
ועל כל מי שנקרה בדרכה סמכתי
מתגעגע לימים של ילדות אבודה
של דמיון עמוק במציאות רדודה
חלומות רחוקים שנראו כה קרובים
שמבלי שהתגשמו היו בי נחווים
מתגעגע לרגעים ללא שום התחייבות
בלי עתיד שפתח וללא כל ערבות
להווה מתקיים חסר קישור לעבר
בלי לברוא דאגות משום דבר
מתגעגע לימים שהייתה משמעות
ולא כל בעל דעה היה איש של מהות
שלאמירה עם עומק הייתה חשיבות
ולא נהיית גאון הדור מכל שטות
מתגעגע לימים שהייתי טיפש
שמשום דבר לא הייתי חושש
שהייתי משוכנע שלנצח אחיה
ואין סיכוי שפה לא אהיה
לעולם שנראה לי רחוק כל כך
ועדיין לאחוז בו כל רגע מוכרח
כדי להצליח לשרוד עוד רגע שפיות
ובחיים של מוות ליצור לי חיות