שיר – פחד

שיר – פחד

שיר – פחד 150 150 אייל אלטויל

הפחד הגדול כשאת צמודה לחיקי
שיבוא היום וכבר לא תהי שלי
שהחיבוק הרך והריח המשכר
מאוויר חיי לעולם ישתחרר
שאקום שוב לבד בלי מגעך הממיס
שכל תא רע במוחי מייד הוא מביס
שיגיע הרגע ואת קיומי שלי אקלל
כי איני שומע עוד את צחוקך המתגלגל
שחודר כל שריון שאני מייצר
וכל מבצר שקיים בי הוא בקלות מחורר
שהעוצמה הנצחית לפתע תיגמר
וסם האהבה שבדמי יתפזר
הרחק מכל חלקה בה אני מתקיים
ואת קיומך יהפוך לזיכרון שומם
שעיניך התמימות אל מול עיניי יתעוורו
ונשמה של אחר הם לפתע יראו
ויחיו את ליבו וירצחו את שלי
ולעד אראה את פניו אל מולי
שלמגעך השובה אאלץ להתחייב
זה שמחבק את הפחד פן אאכזב
כמו להתרפק במעטפת עקובה מדם
עם התנפצות מלטפת של גל בים
ועם כל זאת איני מצליח לחדול
למרות הלב שמפמפם בי “תסיים את הכל!
הנשמה מנגד זועקת שאסור להפסיק
למרות החשש מלהרגיש שגובר ומעיק
אני בכל זאת נשאר ונשאב לחור שחור
בתוך מסע עוצמתי מלא קסם ואור
ממאן להאמין שמגיע לי טוב
מנסה להתמסר ולהדחיק בשורות איוב