בערב מקרי נפגשו שתי נשמות
לא קבעו בלו"ז לא עשו תכניות
רק יצאו לעוד יום רגיל של שגרה
עם חיפוש אהבה כתכנית מגירה
כל אחד התנהל לבד כמתוכנן
חיפש איזה אושר בהעברת הזמן
לא ידעו בכלל שקרוב מאוד לליבם
נמצאים האחד או האחת שנועדו בשבילם
כי מרוב שהעולם כבר הרגיש מעוות
הם פשוט התנהלו על הילוך אוטומט
ובמקום לראות ולגשש עם הלב
הם חתמו קבע לנצח עם הכאב
ואז ברגע קסום בלי שום התראה
מבטיהם הצטלבו ונוצרה הארה
מה שיכל להיחשב כעוד רגע רגיל
על כל תחושה מוכרת בליבם האפיל
כמו אחיזת עיניים של אמן אשליות
בעולם אבסטרקטי ששמור לאגדות
בו הטוב מנצח והרע תמיד מפסיד
וכל אופציה אחרת מלבד כך הוא משמיד
ועל אף חיצי העבר שבליבם העיקו
משהו אותת שזאת טעות אם יפסיקו
שאם ישמידו את הלב באמצעות המח
הם יחדלו לספק לאהבה כל כוח
ומאז הם חובקים את אותה הנשמה
בימים של טוב ובימים של שממה
עטויים במחויבות של חופש יחדיו
עם ענן של אין סוף תלוי מעליו