מנסה לשחזר איפה טעינו
איך זה נפל אם שנינו רצינו
האם היה אפשר משהו לשנות
ואת הדבר בצורה אחרת לבנות
האם בזמן אחר זה בכל זאת היה
והאם בכלל יש מקום לתהייה
האם זה האגו שבנו שלט
או שהכול פשוט כבר הפך לסלט
האם לא יכולנו לעצור ולנסות
במקום לברוח מלהתמודד עם הרגשות
ושל מי האשמה בכל השיגעון
והאם בכל זאת יש סיכוי לפתרון
האם זה בכלל עזר לצעוק
או שפשוט היה עדיף לשתוק
לקבל מה שיש מבלי לערער
ולהבין שכל אחד הוא אחר
לא לנסות לשנות ופשוט להיות
למרות הפחדים והתהיות
להתמזג יחדיו על אף הפערים
ולא להירתע כשנוצרים קשרים
איך בשנייה אחת, כל כך במהרה
באהבה הגדולה ניצתה בערה
שאת הקשר פשוט שרפה קליל
וממנו לא נשאר אפילו צליל
רק זיכרונות שמתנגנים ללא עצירות
בלחן שמורכב כולו משאריות
שפעם היו במצעד הלהיטים
ועכשיו הם אפילו לא קליטים