מתוך הטור ב - YNET

"לא מוותרים על אף ציוד לתינוק"

בכל פינה בחדר יש שלל דברים: עריסה, ערסל, פוף, כיסא הנקה שהוא בעצם כיסא מתנדנד עם שם שיווקי אחר, כרית הנקה, מזרון פעילות, כדור פיזיו, עגלות ועוד שלל אביזרים שכולם כביכול נראים שונה אבל עם מטרה אחת ברורה – לגרום למנהל הבנק להיות איתך בקשר רציף.

"מחפש את התמימות שאבדה לי"

האם המודעות מבטלת את כל מה שהאמנו בו כילדים? האם הילד שבתוכנו יכול בכל זאת להתקיים לנצח, אם רק נזין אותו בדברים הנכונים? אייל אלטויל מסתכל על בנו התינוק ומנסה להבין מתי הפסיק לחשוב כמו ילד

טיול ברדיוס 0 ק"מ
מה למדתי מהילד שלי על דאגות

“אולי ניסע לאיזה נחל בסופ”ש ונעשה מסלול עם הילד?” אומרת לי אשתי האהובה. “אני אשמח שננוח השבת בבית, היה לי שבוע קשה,” אני עונה לה. בגדול ההצעה של אשתי האהובה אמורה להיות עבורי הדבר הכי מפתה שיש, ואני לא אמור להגיב אליה כמו זקן נרגן במחלקה גריאטרית.
טיילתי בעשרות מקומות בארץ ובעולם, חוויתי נופים מרהיבים, הכרתי אנשים מיוחדים, עשיתי טרקים מטורפים, ישבתי בבתי קפה ובמסעדות איכותיות. טיולים זה אחד הדברים שאני הכי אוהב מאז שאני זוכר עצמי ועד היום. כלומר, עד שנולד לי ילד. מאז שהפכתי לאבא, הטיול הכי מומלץ בחוברת המטייל המתמיד שלי הוא למרפסת בבית, עם כוס תה, נוף לעציצים וצפייה בשלכת של השערות הלבנות שנושרות מראשי. כשהייתי יוצא לטיול לפני שהיה לי ילד, הצידה היחידה שהייתי לוקח לדרך הייתה את עצמי ועוד איזה שניים–שלושה דברים שנזכרתי בהם שנייה לפני שיצאתי מהבית. לא הייתה לי שום דאגה חוץ מלדאוג שלא יהיו לי דאגות לדאוג להן.
בכל הפעמים שיצאתי עם הילד לטיול, ולא משנה אם זה אפילו לגינה שמתחת לבית, הדבר היחיד שעשיתי זה לדאוג! לדאוג לא לשכוח לקחת את התיק, לדאוג לחיתולים, לדאוג לקחת לו כובע, לדאוג לאוכל, לדאוג למגבונים, לדאוג לא לשכוח לדאוג לו, לדאוג למה יהיה כשיהיה ממה לדאוג.
לא מזמן יצאנו לטיול באגמון חפר, מקום מהמם עם נוף מדהים ומסלול קסום, שבגדול פספסתי לגמרי כי הייתי צריך לדאוג כל הזמן לקטנצ’יק והזעתי במקומות שלא ידעתי שאפילו אפשרי להזיע, לדוגמה בעיניים. מומלץ מאוד בהנחה שאין לך ילד.
אחרי שלקחנו איתנו את כל הבית בערך, עצרנו 35 פעמים בדרך כדי להרגיע את המתוק הקטן, הסתבכנו והגענו לדרך כורכר שהסתיימה באין מוצא. הגענו אל היעד עייפים אך עייפים, הוצאנו את העגלה והכנו את הציוד שלו בזמן קצר של שעה וחצי. הייתי בטוח שהדאגות נגמרו ושיהיה אפשר מעכשיו לדאוג ליהנות, אבל מסתבר שלקטנצ’יק שלנו ולאשתי האהובה היו תוכניות אחרות. מהרגע שהתחלנו ללכת, היינו חייבים לדאוג שהוא לא יהיה בשמש, לדאוג לקחת אותו על הידיים כי לא היה לו נוח בעגלה, לדאוג להרגיע את הבכי שלו, ולדאוג לא להתפתות לתת את התינוק לאימא שלו, לקפוץ למים ולהטביע את עצמי. מובן ששם לא נגמרו הדאגות כי הצטרפו אלינו לטיול זוג חברים טובים, שהגיעו ללא ילדים, והוסיפו איתם עוד דאגה מכך שכרגע אנחנו הורסים להם את הטיול והם לא יישארו חברים שלנו או גרוע מזה שהם לא יטיילו איתנו יותר, וכל הדאגות ייפלו רק על ראשנו.
כהורה לילד חדש, אתה מקפיא לזמן לא ידוע את המפגשים ומערכות היחסים עם כל החברים שלך שיש להם ילדים שלא בטווח הגיל הזה, עקב חוסר עניין משותף עבור הילדים, אז עכשיו גם את אלו בלי הילדים לאבד? אגב, הם מצידם היו מאוד נחמדים ודאגו להזכיר לנו בכל רגע נתון שגם להם היו פעם ילדים קטנים ושהם כל כך מבינים אותנו והכול בסדר גמור. מאז הם לא הצטרפו אלינו לאף טיול שהזמנו.
ובינינו, זה לא שעם כל ההשקעה הזאת הילד בכלל מבין משהו ממה שקורה, ולפני שמישהו אומר משהו כמו שאמרה לי בת דודה שלי, “הם זוכרים את החוויה” – הם לא! זה לא שבגיל שש הוא יגיד לנו “תקשיבו, עלה לי זיכרון של הטיול שלנו באגמון חפר. היה מדהים! לעולם לא אשכח איך העגור הזה תפס את הדג במים.” מבחינתו אגמון חפר, טיול בשכונה, בגינה או בבית זה אותו הדבר, העיקר לשים לידו צעצוע.
וזה לא שאני לא רוצה לצאת לטייל או שאני לא רוצה לחוות את הכיף שבלטייל עם הבן שלי, אני מאוד רוצה! אני נהנה מכל שנייה עם האפרוח הקטן הזה בשלל פעילויות אחרות בבית. העניין שמהשנייה שמתחיל התכנון של לצאת עם המתוק הזה החוצה, הכול הופך ללוגיסטיקה וכל ההגדרה של המושג “טיול” מושמדת. בסופו של יום, המשמעות של טיול היא לצאת לבלות, לקחת פסק זמן מהלחץ, לא לעשות כלום, להירגע מהחיים, ליהנות מהשקט, להיות בחופש. הדבר האחרון שהטיול הופך להיות כשאתה מצרף אליו תינוק זה חופש. זה מצריך ערנות, מקצועיות, הקפדה ואחריות, זה הופך לעבודה ועבודה יש לי מספיק. למעשה, עבודה היא בדיוק מה שאני מנסה לברוח ממנו כשאני יוצא לטייל.
אשמח ללכת עם הבן שלי לטיול, אבל כשיגדל קצת ואצטרך לדאוג מדברים אחרים שקשורים לגיל ההתבגרות, כשהוא יהיה יותר עצמאי ויתחילו לו דאגות משל עצמו, ואז נוכל לדאוג יחד תוך כדי שנראה נופים של דאגות על רקע השקיעה ונדבר על זה. עד אז המרפסת שלנו מספיק גדולה, יש בה צמחייה ונוף ליער. זה הלוקיישן המושלם! כי כשאתה בבית אין יותר מדי מה לדאוג וזאת החופשה המושלמת.

שליחת הודעה