מה שמובן מאליו למרצה לא ברור לקהל!

אחת מההנחות המוטעות של מרצים כשהם כותבים סיפור, או עולים לבמה, היא שמה שהם יודעים, הסיפור שהם מכירים, החוויה שהם עברו, המציאות שאיתה התמודדו, והתובנות שהם צברו, אוטומטית ברורים לקהל.

מרוב שהם חיים את הסיפור כל כך הרבה זמן, הוא שגור אצלם בזיכרון ופה, והרבה פעמים הם נוטים לסכם במשפט אחד סיטואציה מסויימת אותה הם רוצים להעביר, ומשוכנעים שהקהל הבין, הוא איתם לגמרי, שהכל עבר מבחינת המסר והאינפורמציה, ושניתן להמשיך בהרצאה.

בפועל מה שקורה זה שנוצר פער עקב דיסאינפורמציה. הקהל אומר לעצמו "מה היה פה עכשיו?"… נוצר אצלם חסר שפוגע בהמשך החוויה, ומקשה עליהם לחוות את הסיפור בעוצמה, ולקבל את התמונה המלאה.

הנה דוגמה קלאסית של מישהו שעבדתי איתו. בגדול ומבלי להכנס לשמות, זה סיפור על מפקד בצבא, שעבר פציעה קשה מאוד, ולמרות האתגרים הרבים בשיקום ודעת הרופאים שלא יוכל לחזור וללכת יותר, הוא עשה הכל כדי להשתקם.
התוצאה: לא רק שהוא חזר ללכת בסוף, הוא גם חזר לשירות קרבי ולפקד על יחידתו.

כאשר הוא הציג בפניי את רגע הפציעה, הוא עשה זאת בצורה הבאה:
"היחידה הוקפצה עקב חשד לחדירת מחבלים בעזה, ביצעתי את הנוהל שאני מבצע כל פעם בכאלו סיטואציות, הדגשתי שוב בפני כל חייל את התפקיד והאחריות שלו, ונסענו למקום תוך שאנחנו מקפידים על נהלי הזהירות והבטיחות. כשהגענו היה שקט מאוד, ואז משום מקום התחילו עלינו יריות, הדבר הבא שאני זוכר הוא עשן, צרחות ומה שאני יודע זה שהתעוררתי בטיפול נמרץ אחרי חודש שהייתי מחוסר הכרה".

ברור לגמרי שהסיטואציה ברורה לו, הוא חווה אותה כמפקד במשך שנים, הוא איש צבא, הוא כבר רגיל לרוטינה הזאת והיא שגורה לו במוח. אני כקהל לעומת זאת לא הייתי אף פעם בכזאת סיטואציה, ולא מעורה בפרטים, מה שיוצר פער גדול ושאלות כמו:

"איך נראית הקפצה כזאת בעזה?

"איך בכלל נראית עזה? האם זה שטח פתוח, האם מוקף בתים?"

"מהם נהלי הזהירות והבטיחות שהחברה עוברים ולמה הפעם זה לא עבד?"

"מה תחום האחריות והתפקיד של כל חייל בפלוגה במבצע שכזה?"

"איזה יריות היו? האם פגזים, האם כדורי m-16?"

" מאיפה בוצעה ההתקפה, כמה מחבלים היו?"

וכו'…

שאלות שכאשר יש לי את התשובות עליהם, אני חווה את הסיפור באופן מלא, אין לי חורים בעלילה, ואני יכול ממש להרגיש שאני נמצא עם המרצה בסיטואציה עצמה.

אותו הדבר בהרצאה בה מוצגים נתונים יבשים, שם לפעמים, מעבר לפגיעה בחוויה, הדבר גם יכול להשפיע על הבנת המסר, איבוד תקשורת להמשך ההרצאה, וככל הנראה לגרום לכך שלא אמשיך לתהליך נוסף עם המרצה (סדנה, ליווי אישי או כל דבר שלשמו נבנתה ההרצאה).

דמיינו שאתם ממש רוצים לקנות נכס, אין לכם מושג בכל הקשור לנושא, ואתם הולכים להרצאה על נדל"ן בה אתם משתוקקים לקבל תשובות ולהבין איך כל העניין מתבצע. המרצה משתמש במושגים כמו 'הון עצמי', 'הון כלוא', "משכנתא" וכו', מושגים שברורים לו לגמרי, אך לכם אין מושג קלוש בהם – הוא מציין אותם, מבלי לפרט ולהתעכב וממשיך בהרצאתו.
איך תוכלו להמשיך לעקוב אחר ההרצאה, להבין על מה מדובר, ולהמשיך עם אותו מרצה לתהליך ליווי לקניית דירה או כל דבר אחר אם אין לכם את כל הידע?

לסיכום:
כשאתם כותבים הרצאה, תזכרו שהקהל לא עבר את החוויה שלכם, ואין לו את הידע המקצועי שלכם. הוא הגיע כדי להשלים את הפערים הללו אתכם ובעזרתכם! תנדבו כמה שיותר אינפורמציה רלוונטית, תפרטו, תהיו נדיבים בידע ובכך תיצרו עבורם תמונה שלמה שתעבירי אותם חוויה מלאה.