כשאמירה מתנגשת עם ערכים.

באחת מסדנאות 'עמידה מול קהל' שהעברתי בארגון, השתתפה בחורה דתייה מדהימה. באחד מהתרגילים שבו אני מאתגר את המשתתפים ביציאה מאזור הנוחות דרך השתטות בזמן ריקוד ויצירת תנועות וקולות, שמתי לב שהיא לא נותנת את כל כולה ומנסה רק לסיים כבר עם התרגיל. כחלק מהתחייבותי לעצמי ולמשתתפים להוציא מהם את המיטב מבלי להתפשר, ניסיתי לאתגר אותה עוד ועוד. ככל שלחצתי וניסיתי להוציא אותה מאזור הנוחות, ככה המשימה נהייתה קשה יותר והיא נסגרה עוד ועוד. לבסוף כשראיתי שהיא ממש מתעקשת, שאלתי אותה "מה היא מרגישה בזמן התרגיל?" היא אמרה לי "קשה לי מאוד, אני לא רוקדת מול גברים אחרים". התשובה שלי אליה הייתה: "אז למה לא אמרת לי מהתחלה? "הייתי מכבד את זה ולא מנסה בכלל…".

כשאנחנו על הבמה מאוד חשוב שנפרוץ את הגבולות של עצמינו, שנצא מאזור הנוחות, ושנרחיב את המנעד שלנו, אבל, וזה חשוב מאוד, זה בחיים לא יכול לבוא על חשבון הערכים שלנו ולגרום לנו להרגיש רע עם עצמינו ועל הבמה!

ישנם כל מיני ערכים, הם יכולים להיות קשורים ב:

משפחה –

לשמור עליהם ועל כבודם. אם מישהו מהם עלול להיפגע מדברים שאני אומר בהרצאה, חשוב להבין בדיוק אילו סיפורים נכנסים להרצאה ואילו לא, על מנת להימנע ממצב של פגיעה בהם.

אמונה –

זה יכול להיות קשור לערך של דת או אמונה מסוימת, כפי שסיפרתי לכם קודם על הבחורה. אמונות שהגיעו מבית אבא, מהחברה בה אנו חיים או כאלו שצברנו עם השנים והן מובילות את צו ליבנו ומצפונינו, מגדירות את מי שאנחנו, וחשוב לנו מאוד לשמור עליהם.

טאבו –

זה יכול להיות ערך שקשור לנושאים שעליהם אנחנו לא צוחקים בשום מצב, למשל:

מישהו פעיל למען בעלי חיים ועושה הרצאה על טבעונות, ובשום אופן הוא לא מוכן לצחוק על העניין הזה. גם אם תהיה הבדיחה הכי מצחיקה שיכולה להעצים את ההרצאה, הוא לא יגיד אותה בשום אופן! זה ערך שמבחינתו הוא לא עובר עליו. יהיו שיגידו שטוב להכניס הומור על כל נושא, וזה רק ישחרר את הקהל, אבל לו בפנים זה הופך את הקיבה לצחוק על נושא רגיש כל כך, ולכן חשוב שהוא ילך עם הערך שלו עד הסוף.

אלו יכולים להיות הערכים הללו ושלל ערכים שונים אחרים.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש ערכים שהם קודש הקודשים עבורינו, כל אחד לפי איך שהוא מגדיר את חייו ותופס את המציאות. כמו שחשוב לייצר הרצאה עמוקה, עם סיפורים חזקים, להיחשף וללכת רחוק ככל האפשר, כך גם חשוב לשמור על עצמכם ולדאוג שתרגישו נח עם עצמכם על הבמה.

אם לא תשימו גבולות בנוגע לערכים שלכם, זה זה ייצר עבורכם קושי להיות אותנטיים על הבמה, יגרום לכם לתחושות לא טובות, לא יאפשר לכם ללכת עד הסוף בהרצאה, ובמקרים יותר קיצוניים אפילו יגרום לכך שלא תוציאו לאוויר העולם את ההרצאה בגלל פחד מהתנגשות עם הערכים שלכם – גם בזה נתקלתי מספר רב של פעמים.

אז מה עושים כדי שהמצב הזה לא יקרה?

כשאתם כותבים את ההרצאה שלכם אתם עושים רשימה של אילו ערכים אתם הולכים איתם עד הסוף, ואילו ערכים הם קו אדום מבחינתכם ובשום אופן לא תחצו את הקו הזה.
הרשימה הזאת היא מדד המצפון שלכם!

שימו לב! שחשוב לבדוק שאתם לא מבלבלים ערך עם פחד. תהיו כנים עם עצמכם עד הסוף ותחקרו את זה טוב טוב.
כשאני הופעתי עם ההרצאה שלי "הסרטן מת מצחוק", במשך המון זמן אמרתי לעצמי שאני לא מדבר על דברים שקרו לי בילדות כדי לא לפגוע בהוריי. ככל שהזמן עבר, קראתי שוב ושוב את הדברים, הייתי כן עם עצמי והבנתי שאני לא אומר שום דבר רע עליהם, או שום דבר אישי נגדם או משהו שיכול להעליב אותם, אני פשוט מביע את רגשותיי לגבי איך שהדברים השפיעו עליי. כשהייתי אמיתי עם עצמי, וחקרתי את הדברים לעומק, הבנתי שהפחד שלי נובע מזה שאני חושף תחושות קשות שאף פעם לא חשפתי ודיברתי עליהם ולא קשור להוריי בכלל. בגלל הפחד להיחשף מול הקהל ממקומות חדשים עבורי, שכנעתי את עצמי שאלו ערכים שהם קו אדום מבחינתי.
כאשר עליתי פעם ראשונה לבמה עם סיפורי הילדות, לא רק שהקהל הגיב באמפטיה, הזדהות, התרגש וההרצאה השתדרגה, אלה גם אני הרגשתי טוב יותר והתמודדתי עם הפחד – יותר מזה, הוריי שהיו בקהל חיבקו אותי ומאוד התרגשו מהדברים.

ולסיום אני רוצה לחזור אל הבחורה הדתייה שדיברתי עליה בהתחלה.
בסוף הסדנה היא ניגשה אליי ואמרה לי "מזל שעימתת אותי עם המקום הזה, זה גרם לי להבין מה אני לא מוכנה לעשות בשום אופן בלי להתנצל על עצמי!". זה שימח אותי מאוד, כי ככה בדיוק צריך להיות.

במה היא פלטפורמה להעביר רעיונות אבל הם לא אמורים לפגוע בכם ולגרום לכם לתחושות לא טובות. אם לא תשימו גבולות לעצמכם ולקהל ההרצאה לא תוכל להשיג את תוצאותיה המקסימליות עבור שני הצדדים.

בדקו את הערכים שלכם וחיו על פיהם בבמה ובכלל! כולם ירוויחו.