התקווה והאופטימיות

תקווה ואופטימיות גורמים לנו לשאוף להישגים, להתגבר על קשיים, להאמין שיש משמעות וסיבה למעשינו וקיומנו ולהמשיך קדימה אפילו כאשר המצב נראה שחור משחור.
כאשר אנו כותבים הרצאה שמבוססת על הסיפור האישי שלנו (הגיבור), אנחנו חייבים להבין שמצד אחד, הדמות חייבת לעבור דרך הקשיים, כדי ליצור הזדהות ולא להצטייר בפני הקהל, כדמות סופרמן שלא חווה שום מכשולים.

ומצד שני – וזאת הנקודה החשובה ביותר, הגיבור חייב להגיע למצב, שבסוף המסע, הדמות תסיים במקום שיוצר תקווה ואופטימיות לקהל!

אחד הדברים הכי חשובים, כאשר בונים את המבנה ההרצאתי, הוא לבדוק, שהמהלך אותו עוברת הדמות, מסתיים בפיק חיובי, ששולח את הקהל הביתה בתחושה שיש לו לאן לשאוף.

דמיינו מצב, בו מרצה עולה ומספר, על כך שהיה מכור להימורים במשך שנים.
הוא איבד את משפחתו בעקבות כך, את כל כספיו ואת הכבוד העצמי שלו.
וכעת, שנים לאחר שיצא מכך בעקבות תכנית גמילה, הוא חיי מביטוח לאומי, ישן באוהל ורק מתחנן לילדיו שידברו איתו.
האם הייתם יוצאים אופטימיים ועם תקווה לחיים מהרצאה שכזו?

עכשיו דמיינו את אותו המרצה, מספר לכם על הקשיים שעבר כמהמר, ואיך למרות שאיבד את משפחתו, את הכבוד העצמי ואת כל כספיו, החליט ש-הוא על החיים, לא מוותר!

במהלך תכנית הגמילה, הוא יצר עם משפחתו קשר, וחידש איתם את התקשורת, על אף הקשיים הרבים שהיו כרוכים בכך.
הוא החליט למצוא עבודה ולהשתקם. ולא רק שהוא מרצה בפני אנשים כדי לתת להם תקווה, הוא גם התחיל ללמוד באוניברסיטה,דבר שחלם עליו כל חייו. הוא אומנם לא עשיר כלכלית כמו שהיה פעם,
והוא חי באופן די ממוצע, אבל היום?
היום הוא מבין היום את חשיבות המשפחה, את הגשמת החלומות והוא לומד לאהוב את עצמו ואת החיים.
האם לסיפור כזה, הייתם מתחברים יותר מזה הראשון???

כולנו רוצים שיהיה לנו טוב, חשוב לנו להבין ולהאמין, שגם אם נחווה משברים החיים, תהיה לנו דרך לעבור אותם, בצורה שתרומם אותנו בסוף.
ואתם כמרצים ויוצרים אחראים לייצר את המהלך הזה.

שלכם באהבה,
אייל אלטויל