ההבדל בין להיות רציני לבין לקחת את עצמך ברצינות מופרזת

אתחיל מהשורה התחתונה אף אחד לא אוהב להקשיב למרצה נפוח מחשיבות עצמית מוגזמת שבא עם הרצאה כבדה. נכון?

הרבה פעמים מרצים מתבלבלים בין השקעה בבניית ההרצאה, התייחסות לפרטים הקטנים, עבודת מחקר על הנושא עליו הם מרצים וכו', לבין הרגע בו הם עומדים על הבמה ומציגים את הנושא שלהם.
יצא לי לראות לא מעט מרצים שלמרות שההרצאה שלהם כתובה מצוין, על הבמה הם מתייחסים ברצינות תהומית לדברים עליהם הם מדברים. תכל'ס, זה גורם להרצאה כבדה ומעייפת שמועברת ע"י מרצה בעל חשיבות עצמית מופרזת.

תדמיינו את המצב הבא: אתם מגיעים לדייט ראשון עם מישהו שבמקצועו הוא עורך דין. הוא מגיע למפגש לבוש בחליפה השחורה והגלימה של בית המשפט ומדבר בשפה משפטית בה הוא מדבר עם השופט בדיונים.
האם הייתם נהנים בדייט הזה? סביר להניח שלא…

אותו דבר בדיוק בהרצאה!
הקהל רוצה לחוות אתכם ולא את "דמות המרצה" שבניתם ואיתה הגעתם מהבית. הוא בדייט אתכם והוא רוצה ליהנות.

אחת הדרכים לספק לקהל את החוויה הזאת זה לשדר קלילות! ולא משנה עד כמה הנושא מורכב.

דיברתי על זה באחת הסדנאות שלי.

שליחה באמצעות ווטסאפ