כל שנה כשאני חוגג יום הולדת אני מנסה לראות אם אני במקום המדויק בו אני רוצה להיות. אז היום יום הולדת 41 (ו – 7 מהלידה מחדש) ואני מרגיש בול במקום! כמה מחשבות על מה שהבנתי לגבי עצמי עד היום ושעזרו לי להרגיש ככה: 1. במשך שנים ניסיתי לייצג דמות של גיבור מושלם מול אחרים. היום […]
מתגעגע לימים שדבר לא ידעתי לזמנים שבהם מהלב חשבתי שפשוט התנהלתי ופרקתי כל עול כמו ילד קטן בארגז של חול מתגעגע לימים שהכול היה חדש שמכל מראה עיניים הייתי נרגש שאוזניי חיבקו כל מילה שקלטו
תודה שנתת לי סיבה בבוקר לקום ולראות שוב באור ורוד את היקום על חיוך תמים וצחוק מתגלגל ועל עיני מלאך עם מבט של אל על מגע רך ועדין כמו קטיפה שבכל פעם יוצר בליבי לטיפה על כנות ואמת בלי שום משחקים
הכל מתנהל כמו משחק שח מט פעם אני עושה צעד ופעם את מתקדמים בזהירות עם הכלים שיש מחזיקים את המתח, מנסים לגשש כל אחד מייצר מהלכים שונים מהרגלים שצבר במרוץ השנים מנסים לפענח מה השני חושב
להבין שגם לי מותר להיות חלק מעוגת הפרגונים והמחמאות לדעת שאני לא קיים לשווא וזה בסדר גמור להיות נאהב להסכים לקבל ולא רק לתת אפילו כשמשקל הנחיתות בי חובט לרצות להיות בעמדת המוביל
רגע את איתי רגע את לא שם רגע אני חי רגע לא קיים רגע ששונא רגע מאוהב רגע בעבר
רוצה להשתגע לטרוף את העולם רוצה רק רגע שקט לברוח מכולם רוצה להיות מוכר ומוקף בחיזוקים רוצה להישכח ולא להיות בין אחרים רוצה בכל שנייה לייצר אמת ומשמעות רוצה להיות זרוק רחוק מכל מהות רוצה עם עצמי להיות בלי טלטלות
הפחד הגדול כשאת צמודה לחיקי שיבוא היום וכבר לא תהי שלי שהחיבוק הרך והריח המשכר מאוויר חיי לעולם ישתחרר שאקום שוב לבד בלי מגעך הממיס שכל תא רע במוחי מיד הוא מביס שיגיע הרגע ואת קיומי שלי אקלל
הפחד הגדול כשאת צמודה לחיקי שיבוא היום וכבר לא תהי שלי שהחיבוק הרך והריח המשכר מאוויר חיי לעולם ישתחרר שאקום שוב לבד בלי מגעך הממיס שכל תא רע במוחי מייד הוא מביס
פגעתי בך ונשמתי חדלה להיות כשראיתי איך בעיניך כבו האורות שהאירו תמימות מלווה באמונה ששיוועו להבנה שתיתן הגנה שהתחננו להקשבה אל מעבר למילים שתחבק את הפחדים שבך מחלחלים אל מול דמעות שזולגות מתוך הלב
מושלמת עם כל החסרונות והפגמים שכביכול רק אצלך במח נוצרים מושלמת בכל סוגי הרגעים מולך כל הפחדים נעלמים מושלמת כשרגוע, מושלמת בסחרור להיות במחיצתך זה סוג של שחרור מושלמת כשמחייכת וכובשת את הנשמה
כשאת לצידי המציאות נעצרת התשוקה לחיים בליבי שוב בוערת כל דקה היא כמו נצח בעולם של שלמות מלווה בחיוך טיפשי של תמימות כשאת לצידי הבדידות נעלמת העצבות והפחד נכנסים לתרדמת
מגיח ברגע מתוך השממה חובט ובועט בכל העוצמה חסר היגיון וללא כל שליטה ממריא בלי שום התרעת נחיתה שולף אקדח ויורה צרור גינונים מרסס מחשבות משתריעות על סיכונים מרוכז בעצמו ולא קשוב לכלום
לא לדעת אם עשיתי את הבחירה הנכונה להרגיש כמו נהג שאשם בתאונה שסטה מן המסלול כי הוא לא היה ברור וחרף ניסיונות הזהירות הוא נכנס לסחרור והתנגש בעוצמה ופצע את נשמתו ולקח את האשמה כולה יחדיו עמו כשכל חלק בגופו כואב ולא מרפה
מתהלך כמו חי מת ללא משמעות מרגיש כמו זומבי ללא כל מהות רואה מציאות מתקיימת מולי אך מרגיש שהיא לא קיימת בשבילי מנסה לפמפם פעולות של עניין שאולי יעזרו לי להדחיק את הזמן אל תקופות שבהן אהיה קיים
להיות מולך כה קשה עבורי מרגיש כמו מסתכל אל תוך ראי מעוררת בי פחדים שעמוק חבויים מציבה לי מראה אל מול הפנים של תכונות שמהן בורח כמו אש ומזכירות לי שמחיי אני חושש להיות איתך זה להיות איתי
היות קשוב לנפש במקום לגוף להסכים אל מול עצמי להיות חשוף למה שנשכח במחנק הנשימה ונמצא חבוי בעמקי הנשמה לקול הפנימי אשר צורח מהות מבעד לאלפי שכבות של פחד ושטות להיות אמיץ ואת הסימנים לחבק
מפחד להצליח ולממש את הפוטנציאל במקום להתקדם סומך על המזל מפחד לעמוד בציפיות של אחרים ובכך לוותר על רצונותיי הנסתרים מפחד להיפרד מרגעיי כאחד ולהפוך רכוש הכלל לעד מפחד לדעת שמותר להיות גדול
החרדה להתחיל הכול מחדש לחפש במקום שונה מרגש לתת את הלב השבור לאחר ולחשוש כל רגע ששוב תצטער שהאמון שאיבדת סופית ייכחד וישמיד לנצח כל רצון להתמודד וחלקיקי הכוחות שבייאושך נשארו
בערב מקרי נפגשו שתי נשמות לא קבעו בלו”ז לא עשו תכניות רק יצאו לעוד יום רגיל של שגרה עם חיפוש אהבה כתכנית מגירה כל אחד התנהל לבד כמתוכנן חיפש איזה אושר בהעברת הזמן לא ידעו בכלל שקרוב מאוד לליבם
מחפש אמת שבה אוכל לאחוז שאת שקר הקיום תאפשר לי לגנוז ולברוא עולם דמיוני שבוא אסתתר בו אהיה עצמי רחוק מכל אחד אחר מחפש סיבה לרצות בבוקר לקום שתשמיד בנשמתי את תחושת הכלום ותיתן לי כוח לסחוב את גופי
